החלטה בתיק ע"ע 9458-05-12

1.         לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציגי הציבור מר מוחמד שוגרי ומר יוסף קרביץ; ס"ע 21938-09-10), אשר ניתן ביום 4.4.12.

ערעור המשיב (ע"ע 9458-05-12) הוגש לבית הדין ביום 6.5.12 ונמסר לידי בא כוח המבקשת ביום 10.5.12. הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד הוגשה ביום 4.6.12, היינו כחודש לאחר הגשת ערעור המשיב.

            הרקע לבקשה וטענות הצדדים

2.         כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המשיב הועסק על ידי המבקשת, חברה לייצור מוצרי פלסטיקה, החל מיום 12.1.04 ועד להתפטרותו ביום 4.6.05. המשיב עבד במשמרות, כפי הנהוג במפעל המבקשת: משמרת בוקר- משעה 07:00 עד שעה 19:00 ומשמרת לילה - משעה 19:00 עד שעה 07:00. בין הצדדים לא היתה מחלוקת כי על יחסי העבודה ביניהם חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה. בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה. המשיב טען, בין היתר, כי התפטר מעבודתו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, בנסיבות אשר לא איפשרו לו להישאר בעבודה. לטענתו, במשך כל תקופת העבודה לא שילמה לו המבקשת את מלוא זכויותיו לפי חוקי המגן וצו ההרחבה בענף הפלסטיקה, לרבות תשלום בגין שעות נוספות, גמול שבת וחג ועוד זכויות רבות. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה, וחייב את המבקשת לשלם לו גמול עבור עבודה בשעות נוספות, מנוחה שבועית ותוספת משמרות, דמי חגים ועבודה בימי חג, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת פנסיה, הוצאות נסיעה, דמי הבראה וכן דמי מחלה. תביעת המשיב לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה נדחתה כמו גם תביעת המבקשת לקיזוז דמי הודעה מוקדמת.

3.        כנגד פסק דין זה הגיש המשיב ערעור ביום 6.5.12. הערעור סב על השאלות הבאות: תוספת בגין משמרות לילה ומשמרת שנייה; גמול עבור עבודה בשעות נוספות לפי חישוב המשיב; גובה השכר הקובע לצורך חישוב דמי חגים והזכאות לתשלום פיצויי פיטורים. 

4.        כאמור, ביום 4.6.12 הגישה המבקשת בקשה זו למתן ארכה של עשרה ימים  להגשת ערעור שכנגד. בא כוח המבקשת ציין כי משרדו נתון תחת לחץ עבודה כבד ובנסיבות אלה נבצר ממנו להגיש את הערעור שכנגד בזמן. עוד נטען כי באם תינתן ארכה להגשת ערעור שכנגד לא יגרם כל נזק למי מהצדדים, לעומת הנזק אשר יגרם למבקשת באם לא תינתן הארכה.

5.        המשיב בתשובתו טען כי בא כוח המבקשת כלל לא פנה אליו לפני שהגיש את בקשתו וכי עד היום לא שולמו לו סכומי פסק הדין. זאת למרות שהמבקשת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ואף קיבלה את הדרישה לתשלום בכתב ביום 5.4.12 וכן דרישות רבות בעל פה. לגופו של עניין טען המשיב כי אינו מתנגד למתן הארכה להגשת ערעור שכנגד, זאת בכפוף לתשלום מלוא הסכום הפסוק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום בפועל. לטענתו, לא יתכן כי מחד יבקש בעל דין ארכה לפנים משורת הדין ומאידך לא ימלא אחר חובתו כמעסיק ויפר את הוראות פסק הדין.

6.        בתגובה לתשובת המשיב מבקשת המבקשת, לאור הסכמת המשיב, להורות על מתן ארכה ללא כל תנאי תוך מתן עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה, בהסכמת המשיב למתן ארכה בתנאי יש משום סתירה, שכן עצם ההסכמה ימנע מהמבקשת להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ובמקביל ביצוע מידי של הסכום הפסוק הינה בבחינת הודאה בחוב.

הכרעה

7.        המועד להגשת ערעור שכנגד נקבע בתקנה 99 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - " התקנות"),  שזו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית דין קמא טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית הדין שלערעור, בפירוט הנימוקים, תוך עשרה ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור כאמור בתקנה 98, אולם לא יאוחר מאשר חמישה ימים לפני התחלת הדיון בערעור, והעתק ההודעה יומצא לכל אחד מהמשיבים".

תקנה זו, בדומה לתקנה המקבילה ב תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מקנה למעשה הארכת מועד למשיב להגשת ערעור על פסק הדין של בית הדין קמא, על אף שבחר בשלב ראשון שלא לעשות זאת, כיוון שהעניין ממילא מובא בפני ערכאת הערעור. מטעם זה, "ערעור שכנגד דינו כדין ערעור רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור, ורק כלפי המערער עצמו, אך לא לצורך עניין אחר ושונה הימנו, שנידון אף הוא בדרגה הראשונה" ([י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי; בעמ' 798; כפי שצוטט בש"א (עליון) 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן, פ"ד מה (5) 695; כן ראו דב"ע (ארצי) נה/72-3 מיכאל בן טובים - אביק בע"מ, מיום 24.8.95).

8.        סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לעניין מהותו של "טעם מיוחד"  נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, (לא פורסם, מיום 23.5.05):

"1אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

9.      לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה. בא כוח המבקשת פנה לראשונה לבית הדין ביום 4.6.12 ב"בקשה למתן ארכה לערעור שכנגד", היינו לאחר חלוף המועד להגשת הערעור שכנגד. מדובר באיחור רב והמבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" להצדקת האיחור.

10.    זאת ועוד, הטענה היחידה שהעלה בא כוח המבקשת בבקשתו הייתה כי האיחור נבע מעומס עבודה במשרדו ועל כן נבצר ממנו להגיש את הערעור שכנגד במועד. הטענה בדבר עומס עבודה במשרד ב"כ המבקשת אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. בנסיבות אלה, יכול היה בא כוח המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד בתוך המועד להגשתה ולא אחריו.

11.    זאת ועוד. בענייננו תלוי ועומד בפני בית הדין ערעורו של המשיב. הלכה פסוקה היא כי הליך תלוי ועומד לפני בית הדין יכול להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך אחר באותו עניין, ובלבד שהערעור שהוגש באיחור הוא באותו עניין במובן הצר של הערעור התלוי ועומד (עא"ח (ארצי) 35/06 אלכסנדר לבון - סיגל קדושים, מיום 31.12.06).